משה לוגסי הדליק/ה נר לזכרו ב-19/10/2012: "לזכרו של דב זל אני רוצה להדליק נר זכרון.אני אכרתי את דב איש יקר.אני טיפלטתי בד 8 חודשים עד יום מותו.איש יקר ואציל נפש יהיה זל".
דניאל קרן הדליק/ה נר לזכרו ב-02/09/2012: "לימד אותי ספורט ("התעמלות" זה נקרא אז), מקיף ד', 1975-6. אדם חכם ונחמד...".
לדב,המחנך,המורה,המאמן והחבר/ דובי ליבוביץ (תלמיד וחניך) דברים לזיכרו של דב הדברים הללו שיכתבו כאן ברגעים הבאים ינסו לשתף את כולם בדמותו של דב בעיני. אלו אינם דברי סכום ,כי אינני יכול לדבר על דב בלשון עבר אלא תמונות על האיש שצצות ועולות בפני כאילו הן קורות עכשיו.בתקופה האחרונה כשבקרתי את דב מספר פעמים וראיתי את מצבו הגופני הולך ומדרדר ודב הופך להיות מוגבל גופנית יותר ויותר. אך נפשית דב הולך ומתחזק ומלא אמונה ותקווה ומצליח להקרין הרגשה זו עלי בדרך לבאר-שבע.משפחתי ,מכרים,חברים ששאלו לשלומו של דב לא הצליחו להבין מאיפה נובעת האופטימיות והעצמה של דב. זכיתי להיות תלמידו חניכו וחברו של דב.הוא היה המורה לחינוך גופני בתיכון מקיך ד' ומאמן הכדורסל ולימים גם מאמן הכדורסל של הפועל באר-שבע. הדרך להישג היא החשובה ולא ההישג עצמו.זו אחת מהאמירות של דב שקימות אצלי לאורך החיים. המושג קשה,כואב,קר אין לי כוח אינם קיימים בתפיסה של דב. כל הזמן עבודה קשה והשתפרות אין סופית,יחד עם חברות פירגון הדדי וגיבוש.כוכבים יש רק בשמים,כאן כולם ביחד אין חזקים וחלשים על המגרש יחידה אחת מגובשת. אמירה נוספת שחקוקה אצלי "להפסיד בכבוד ולנצח ביושר". אצל אין תירוצים צריך לנצח למרות השופט,קהל,מזג-אוויר אך בשום תנאי לא לרמות. אימרה נוספת היתה "דבקות במטרה" בתפיסה של דב דבקות בדרך.בתפיסה זו אתה מגלה את דב האופטימי בעל החוסן הנפשי והאמונה בצדקת הדרך. הוא לא סחף אותנו אחריו,הוא בנה אותנו בקצב שלו,כפי שהוא האמין בכדי להגיע למטרות שהוא הציב לעצמו.דב לא הכריח אף אחד להצטרף לדרכו,אלא אנו בחרנו בו .דב היה מעורה גם בהישגי הלימודים ,כדי שהספורט לא יהפוך לתחליף אלא לאורח חיים. כשהיו לי רגעים קשים באימונים וניסיתי לומר לדב,הוא לקח אותי לראות כיצד פלד בנו הבכור עובד,ומיד הבנתי שאני סתם קוטר. כשזכינו באליפות בתי ספר רצה דב להעמיד אותנו במקום,היה משחק שניים נגד שניים,מולו ומול שלום אחיו והראה לנו שאנו עדין לא יריב ראוי.כאשר גדל פלד הוא החליף את שלום בכדי להשאיר אותנו בפרופורציה המתאימה. כשנודע לי על מחלתו של דב ,הקשר בינינו התהדק והרגשתי צורך לבקר אותו ולשוחח איתו כמה שרק ניתן.האמנתי שדב יוכל להכריע את המחלה אך לצערי זה לא הצליח .הוא הצליח להכניס בי את אותה אופטימיות כמו באימונים גם ברגעיו הקשים. רוחו של דב נשארה ותישאר אצלי לעד. דרכו בה הוליך אותי הוליך את ילדי ואלה שמוכנים לקבל אותה.
יהי זכרו ברוך.
דב שריר,דברים לזכרו/ שושנה קיני (מנחה -מהאוניברסיטה) דב שריר,דברים לזכרו
ההיכרות המשמעותית שלנו החלה הקורס שהעברתי בשנות ה-80 על חינוך סביבתי. אמנם דמותו של דב הייתה מוכרת לי עוד מתקופת לימודיו במכללה לחינוך גופני. כסטודנט היה דב יוצא דופן לא רק בשל בגרותו, או היקף הקריאה שהפגין כבר אז,בעיקר בתחום הפילוסופיה,אלא בעיקר בתרומה הסגולית שלו לדיונים בשיעור. הוא לא היה מהפטפטנים מאלו שתופסים את הבמה כדי להרשים את הקהל בבקיאות שלהם.דב היה מ"המדברים בסלע" .את דבריו היה נושא בשובה ונחת,כשהוא נאמן לקול הייחודי שלו.הכיתה הייתה משתתקת ומקשיבה לא רק בשל הכבוד שרכשו לו ,אלא בעיקר בשל סקרנות אמיתית לשמוע מה שיש לו לומר. מבחינה זאת הייתה בנכחותו תרומה סגולית לשיעור ועל כן שמחתי כשבחר להשתתף בקורסים שלי גם בשנים הבאות. יתכן שההצלחה הרבה השפיעה עליו להמשיך בדרך זו.וכאמור הוא המשיך לבחור בקורסים שלי גם במסגרת לימודי תואר שני. באופן טבעי הסכמתי להנחות אותו לעבודת התיזה ומכאן ואילך נרקמו בינינו יחסים הדוקים של מנחה-סטודנט. דב עבר לגור בזיכרון יעקב והחל לעבוד כמורה לחינוך גופני בתיכון החקלאי בפרדס חנה. היינו נוהגים להיפגש לעיתים קבועות לרב בבאר-שבע ולעיתים בזיכרון יעקב מושבה שאני קשורה אליה בחבל הטבור. דב הצטייר לי כבוגר ,אחראי ובעיקר עצמאי במחשבתו,שלא יירתע מלבטא את ההיבט שלו על היחסים בין מנחה -לסטודנט. דב היה אדם ביישן בסביבות זרות,דרכנו נפרדו. והנה שנים מאוחר יותר,מגיע ממנו מכתב הנפתח במשפט הבא: "התחלתי לספר לך שכולי מושקע בנושא המחקר הבא שלי-"אהבה" מתוך כוונה לעניין אותך בקשר לאפשרות שתמשיכי להנחות אותי בעבודה זאת לתואר שלישי. לאחר הסמינר הנפלא בשדה בוקר ,הגעתי למחשבה שאת מתאימה ביותר לג'וב הזה..( ולאחר שהוא מפרט את הסיבות)
מצרף "פתח דבר" על מנת להקל עלייך את ההחלטה-להתגייס למען אהבה.
הספר/מחקר שעליו עמל דב בשמונה השנים האחרונות לחייו הוא לא על האהבה אלא "על קיום באושר:בשבחי הרוח האנושית."
אני מקווה שדב מצא בכתיבה את הביטוי הייחודי שלו ושעצם העיסוק הביא לו אושר.
יהי זכרו ברוך.
לנצח אחי.../ שלום שריר (אח)
לנצח אחי...
חלפה שנה מאז נלקחת מאיתנו חלפה שנה ואני מנהל איתך שיחות רבות. ואנחנו כל כך עצובים וכל כך אוהבים וכל כך מתגעגעים.
אתה בשמיים ומשם אתה מביט אחינו ומלווה אותנו במעשינו, וככל שהזמן חולף לו רואים כמה שאתה חסר לנו אבל אתה חי בתוכנו.
חלפה ועברה לה שנה ותחושת האובדן שלך דב מעיקה,חדה והופכת למציאות קשה.
גופך בלבד נלקח אך אתה חי בתוכנו אתה לנגד עינינו כל העת אתה קרוב אלינו יותר מתמיד וזו עובדה שאי אפשר להכחיש.
כאשר אני חושב,עושה מתנהג, אתה בתודעתי,אתה כחלק מגופי אתה טבוע בעצמותי בדפוסי התנהגותי כל יום ויום.
זו ירושתך זו גדולתך וזה שמור ליחידי סגולה להתפאר ולהתגאות בו.
התבשמתי מן ההילה של דמותך הענקית בעוצמתך הרוחנית, אהבתך השלמה ומאור פניך. תודה על כל אלה.
לנצח אחי אזכור אותך תמיד...
לזכרו של דב שריר ז"ל/ משה שניידר (מנהל ומפקח לחנ"ג)
לזכרו של דב שריר ז"ל
מתקשה אנכי מאוד לכתוב על דב בלשון עבר,אולם המציאות טופחת על הפנים ומנציחה את העובדה הקיימת- דב איננו עמנו פיזית אבל שמור הוא בזיכרוננו. דרכנו הצטלבו בצמתי חיים בכמה עשורים. בבית המדרש למורים לחינוך גופני בבאר-שבע במהלך לימודיו בשנות ה-60 ,כסטודנטים במחזור הראשון של שנה ג'.בתחילת שנות ה-70 ולאחר מכן בהוראה בבית המדרש ובהוראה במערכת החינוך בבאר-שבע. דב היה ברוך כשרון בתחומים רבים. הוא ניחן בכושר גופני מעולה וביכולת גופנית ואינטלקטואלית יוצאי דופן. הישגיו בכדורסל,באתלטיקה קלה ובהתעמלות ספורטיבית, הם העדות לכישרונותיו המיוחדים ,אולם יותר מכך תכונותיו הבסיסיות של רצינות,שקדנות,סקרנות,יכולת קוגניטיבית ויצירתיות הם שיצרו מורה ,מחנך ,מאמן ואדם אוהב בריות. במהלך שנות חייו בלט במיוחד רצונו להרחיב דעת ולרדת לעומקם של דברים,על כן השלים באוניברסיטה תואר ראשון ושני וזאת בנוסף לקורסים מגוונים בתחומי החינוך הגופני והספורט. הייתה בו מידה רבה של ביישנות שהייתה תוצאה ישירה של צניעות וענוה,אולם את דעותיו אמר בנחת,בנועם,בתקיפות מעודנת ולאחר מחשבה מעמיקה. האמנות והשירה היו חלק בלתי נפרד מאישיותו.הציורים,השירים שהשאיר אחריו,הם עדות לכך שלא הסתפק בתחום המקצועי אלא פנה גם לתחומי עשייה הקשורים לנפש. את אתי רעייתו הכיר בבית המדרש בבאר-שבע ויחד הקימו משפחה לתפארת,ילדים ונכדים מוצלחים ומצליחים. תכונתו הבולטת ביותר של דב הייתה האופטימיות. מעטים היו יכולים להתחרות בו בתחום זה. ביקרתי אותו בביתו בזיכרון יעקב מספר חודשים לפני פטירתו לאחר שעבר ניתוחים וטיפולים מכאיבים ומדאיגים. הגעתי כדי לעודד ויצאתי מעודד מכמות האופטימיות שהקרין דב. בשיחות טלפון לאחר הביקור,לא חדל להפגין אופטימיות מתמשכת וסיפר לי באושר על המתנה שקבל מילדיו שלקחו אותו ליד אליהו למשחק כדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה ועד כמה הוא מאושר מכך. מותו בטרם על היכה מכה קשה במשפחתו,במכריו,במוקיריו ,בתלמידיו ובחבריו. השבר והצער ימשכו ללוות אותנו בעתיד.
הזמן עובר ואתה חסר-חבר
ת.נ.צ.ב.ה
לדב שלנו/ אביבה אדיר (מצוות חנ"ג)
לדב שלנו
אלוהים רוצה סביבו רק את הטובים ביותר לכן לקח אותך מאיתנו באמצע החיים.אנחנו לא שוכחים אותך ואת מאור פניך. בהיכנסך כל בוקר לחדר המורים.האופטימיות המופלאה שלך הסובלנות היו דוגמה לכולנו. הרבה ידע והרבה ענוה אפיינו אותך.תמיד ידעת לעזור ובשמחה טפלת בכולנו כשכאב לנו הגב .עזרת כשהיינו צריכים מידע או עבודות להדפסה כל רגע פנוי שלך היה מוקדש לתלמידים במצוקה. ידיך ידעו להביא מזור לכאבים כי היו לך המון אנרגיות חיוביות לתת לאחרים. קשה להתנחם שאתה שוב לא איתנו. נזכור אותך תמיד בגעגועים ואהבה. יהי זרכך ברוך.
הלך אדם יקר/ משפחת המורים לחנ"ג (חברים לעבודה)
הלך אדם יקר
הלך לעולמו בן אדם יקר ואהוב נעים הליכות ,מסביר פנים,מאיר פנים חבר ורע טוב,נכון תמיד לעזור. מסירות ,צדק ,יושר והגינות היו דרכיו אהוב על הבריות. הייתה בו אופטימיות מופלאה.
מאור פניך דב שמור בזיכרוננו וחרות בלבנו לנצח.
אבידה גדולה למשפחה ,למכריו לבריו אבידה גדולה למשפחת המורים לחינוך הגופני.
